ביום רביעי האחרון, הגעתי לפרימיירה של הסרט ‘ברבי’ בסינמה סיטי. המשיכו לקרוא, מבטיחה שאין ספויילרים
האמת? חיכיתי לסרט הזה, אני מהילדות האלו ששומרות את כל הברביות שלהן עד היום. כל הילדות שלי התבססה על לקחת את הבובות החמודות האלה, לקנות ואפילו לתפור להן בגדים ולשקוע לתוך עולם דמיוני, בו הכול קורה לפי ההחלטות שלי.
אני בטוחה שיש עוד המון ילדות וילדים כמוני, שהרגישו שהעולם בחוץ קצת כבד מדי לגילם, והצליחו לשקוע במשחקי דמיון ולשמור על עצמם.
אז ברבי עזרה לי, הצילה אותי, סיפקה לי שעות של אושר ונחת.
כשראיתי את הפרומו לסרט החדש, אמרתי לעצמי ‘אה יופי, איזה סרט חמוד, בטח יהיה מצחיק וכיפי’
וכן, הוא באמת באמת מצחיק וכיפי- אבל גם כל כך הרבה מעבר לזה. אני לא יכולה לספר לכן יותר מדי מבלי להרוס לכן את הסרט, אז אלך על קצות האצבעות ואגיד לכן שזה פשוט משנה את נקודת המבט שלנו על ‘את מי להאשים’ במצבנו.
יש לנו נטייה, כשמשהו לא עובד, כשהזכויות לא מגיעות אליינו, כשאנחנו מתייאשות מהמצב בעולם- להאשים משהו. והמון פעמים הואשמה בובת הברבי בצרות העולם,
אבל זו בסה”כ בובה. אולי מטאל אשמים, אולי היוצרת שלה, אולי המסחרה של העולם- אבל הבובה עצמה? לא.
חייבת להודות זה לא מה שציפיתי מהסרט ברבי. חשבתי שמדובר בסרט קליל על ברבי שיוצאת להרפתקאה בעולם האמיתי והסרט מגניב ומצחיק, והוא באמת כזה אבל לא רק.
הסרט לגמרי ביקורתי ובא להציג 2 דברים עיקריים: רצון לשוויון מגדרי דרך המראה שדווקא קן שם לנו מול הפנים, ואת האשמה שברבי סוחבת על הגב, מבלי בכלל לדעת- כי היא רק בובה.
וזה מביא אותי לנקודה אחרת,
אנחנו הרבה פעמים בחיים מאשימות גורמים חיצוניים במה שקורה לנו, מבלי לבדוק לרגע- אולי הבעיה נמצאת בנו? אולי אנחנו יכולות לפתור אותה בעצמנו?
הרי הרבה יותר קל להאשים את החוץ, במיוחד אם החוץ עשוי מפלסטיק מבריק ומחייך בכל מצב.
הסרט ‘ברבי’ – 4/5 לבבות. לכו לראות.
